בכל דרכיך דעהו- נקיון

הקדמה

כתוב "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג' ו').  במשנה כתוב "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות פרק ב', י"ב) חז"ל לומדים מכאן את החיוב להתחבר עם הקדוש ברוך הוא בכל המעשים שלנו. ספרי החסידות מלמדים אותנו איך על ידי התבוננות והתעמקות בכל פרטי החיים שלנו, אפשר ליצור קשר אישי ומשמעותי עם הקדוש ברוך הוא. לפעמים בן אדם מרגיש שהוא לא עוסק "בדברים הגדולים" בחיים...אלא בדברים הקטנים שאינם בעלי משמעות. אבל לאמיתתו של דבר זה לא נכון, התפיסה שלנו היא זה שקובע אם אנו עוסקים "בדברים גדולים" או "דברים קטנים". כל מעשה שאנו עושים יכול להישאר יבש ורק ממשמעות ותכלית כמו קליפה בלי פרי, כלי בלי אור, חיצוניות בלי פנים וכו'...או, על ידי הכוונה שאנו מכניסים למעשים שלנו, אפשר להבריק ולהאיר ולהמשיך אלקות למעשים הכי פשוטים שלנו! המלה "כוונה" מלשון "כיוון", שזה קובע הכיוון למעשינו. עוד התבוננות במלה כוונה: זה צירוף של האותיות כו- ו- נה. ידוע שכ"ו הוא המספר של השם הוי"ה (השם של רחמים שמסמל את השפע של הקדוש ברוך הוא). צורת האות ו' היא קו, וזה מסמל את ההתפשטות מהשורש ועד למטה להתחבר חלק העליון עם התחתון. גם המלה וי"ו פירושו "חיבור" כמו שמצינו בפסוקים אצל המשכן שה"ווים" חיברו היריעות של המשכן אחד לשני. והאותיות "נה" ברצף בסוף מלה מרמזים על המדות של "נצח- והוד" שהם נקראים בקבלה "הרגליים של המרכבה העליונה" כביכול, ומסמלים את שלמות ותכלית ההתפשטות של השפע עד הסוף. בקיצור, זה תהליך של ראש- תוך- סוף, מח- לב- מעשה וכדומה. והמסר הוא שכוונה שלימה צריך להתחיל מהתבוננות המח ולהמשיך ללב, ולהתפשט עד סוף המעשה באיכות ובכמות. הכוונה במעשים שלנו היא האור והחיות של המעשה, ובעצם עיקר המקום שבו אנו חיים! המדידה למעשים גדולים או לא, היא עד כמה בן אדם באמת חי עם הקדוש ברוך הוא במעשים שלו. "בכל דרכיך דעהו"- "דעהו" דהיינו, תוסיף דעת (וכנודע דעת לשון של חיבור) בכל הדרכים שלך בעבודה. כשבן אדם מתבונן בהתקשרות לבורא עולם בעת עיסקו בעבודה שלו, זה הופך להיות חוויה אחרת! חוויה של משמעות ופנמיות עם קשר חם כביכול לבורא העולם!

לאור כל זה, סדרתי לפניך דרך בהתבוננות פרטית בעבודת "מנקה חדרי מדריגות" כדי להאיר עיניך קצת בגודל החשיבות של עבודה זה ועד כמה ניתן להגיע לדבקות אמיתי בהקדוש ברוך הוא על ידיה, וכמובן "ישמע חכם ויוסיף לקח". תהנה, ואשמח לקבל הערות!

קודם כל צריכים להתבונן בכללות ואז נכנסים יותר ויותר לפרטים. סדרתי את זה בדרך שאלה ותשובה בשביל שזה אופן טוב איך לפתח התבוננות באיזה שהיא דבר.

דרכי התבוננות

שאלה: איזה מעשים אני עושה בעבודה שלי?

תשובה: מנקה המדריגות של בנינים.

שאלה: מה ענין של ניקוי? ומה זה אומר בנפש האדם?

תשובה: בגשמיות תפקיד נקיון היא לסלק לכלוך או איזה פסולת שמכסה את משהו וגוזל את היופי של הדבר. כן הוא בנפש האדם...כידוע לכולנו יש נשמה (חלק אלוה ממעל) שהקדוש ברוך הוא נתן בנו והלביש אותו בתוך הגוף הגשמי שלנו. העבודה של הגוף היא להיות מרכבה לנשמה וביטוי פיז'י של "אור הנשמה". על ידי חטאים מתלכלכת הנשמה, ואורה נחשך לאט לאט, ונעלם ונסתר יופי של הנשמה. עם תשובה אנו "מנקים" את הלכלוך שנדבק  לנשמותינו, ומזככים את הגוף להיות כלי נקי שיאפשר את הארת הנשמה.

נמצאנו למדים איך שהמושג של "לכלוך" מרמז על "חטאים", והמושג של "נקיון" מרמז על ענין הנשגב של "תשובה". דהיינו, ידוע מספרי הקבלה וחסידות איך שכל העולם הפיז'י  היא משל להתנהגות של הגוף עם הנשמה שלנו. אז עצם המציאות שדברים יכולים להתלכלך ולהנקות, מורה על אפשרות לירידה ועליה בעבודה שלנו בזיכוך חומריותו של הגוף. עד כאן בכללות הענין.

שאלה: באיזה סוג נקיון אני עוסק? ועל מה זה מרמז?

תשובה: מנקה מדריגות. מה ענין של מדריגות (בהתבוננות פנימית)?

מדריגות יכולים לרמז על "מדריגה בחיים". כל החיים שלנו אנו עולים במדריגה או ח"ו יורדים במדריגה...כל יום (ובעומק כל רגע) בחיים היא כעוד "מדריגה" בחיים שלנו, ובידינו לקבוע אם אנחנו עולים במדריגות או ח"ו יורדים. "לנקות מדריגות" בעבודת הנפש, היא לשוב בתשובה בכל "המדריגות" שלנו בחיים. חז"ל מלמדים אותנו את חשיבות התשובה התמידית כדי שנבין, שאם אנו לא עולים...אז בהכרח יורדים. "לנקות מדריגות" זה לנקות את נפשינו בכל חלקיה...להתחיל מהמח בנקיון כל המחשבות של כפירה, שנאה, קנאה, תאוות וכדומה. אחרי זה להמשיך לנקיון הלב מכל ההרגשים הלא כשרים, הרגשים של פחד וחסרון של בטחון עצמי, הרגשים של יאוש ועצבות בחיים, הרגשים של תאוה וגאוה וכדומה. ולבסוף לנקיון הכבד שמשם מתפשט המעשים שלנו, לנקות ולנתק ממעשים לא טובים, מעשים שפלים, מעשים מבוזים וכדומה. עם נקיון בשלמות אפשר להגיע למצב של מלך (ראשי תבות מח, לב, כבד) בנפש שלנו!

נמשיך ליותר פרטים...

שאלה: איזה הכנות צריכים לעשות לפני הנקיון? ומה זה אומר בנפש האדם?

תשובה: צריך לסדר שלא יהיה נזק לדברים אחרים, אז קודם כל מפנים את המקום מחפצים כדי שהמים לא יזיק להם. בעבודת השם זה אומר..כשבן אדם בא לשוב בתשובה, לפני שהוא שופך "מים וסבון" על "הלכלוך" שלו- חייב לסדר שתהליך התשובה לא יזיק לשאר המצב נפשי הבריא שלו. דהיינו, לפעמים בן אדם מתלהב כל כך בתשובה שלו עד שהוא "שורף" את עצמו במקום אחר. צריכים להבין שלשוב בתשובה לא חייב להפוך את האדם למשוגענ'ר (שוטה) ואדרבה, "דילוג מדריגות" מסוכן מאד למצב הרוחני שלו. כל זה נכלל בעבודת "פינוי החדר מדריגות מדברים אחרים שלא יגרום נזק", וכל אחד צריך להתבונן בעצמו במה ליזהר ובמה לא.

שאלה: באיזה כלים משתמשים לנקות מדריגות? ומה זה אומר בנפש האדם?

תשובה: משתמשים עם מטאטא וסמרטוט....קודם מפנים את האבק עם המטאטא ואז מתחיל העבודה קשה לנקות את האבנים של הרצפה עם הסמרטוט. חלק הראשון של ניקוי עם המטאטא מרמז על תשובה חיצונית. אנחנו מתבוננים בשטח, לחשוב על המעשים יומיים של חיינו ולהחליט עם הם מביאים אותנו משמעות בחיים ועם הם אמתיים ומכוונים לרצונות התורה וכו'. אחרי שבחרנו את המקומות שאנו רוצים לתקן, אנו מגיעים לחלק השני ניקוי עם הסמרטוט שמרמז על התשובה פנימית. בתשובה פנימית צריכים להעמיק ולרכז הכוחות שלנו לאותם מקומות "לנקה" אותם בשלימות מכל "הלכלוכים". כתוב בוידוי של ר' יונה "והסירות את לב האבן בקרבי ונתת לי לב בשר". הלב של אבן בקרבינו היא מה שסוגר אותנו מהשמחה והרגשת הפנמיות שלנו בחיים! הרצפה של אבנים מרמז על ה"לב האבן" שלנו, שעם "הסמרטוט", דהיינו עם התבוננות והסתכלות פנימה על תפקידנו בחיים אנו צריכים להפוך אותה ללב של בשר!

שאלה: באיזה חומרים מנקים את המדריגות? ומה זה אומר בנפש האדם?

תשובה: מנקים עם מיזוג של מים וסבון. מה זה מים, ומה זה סבון, ומה מסמל המיזוג שלהם בעבודת השם בכלל ועבודת התשובה בפרט? מוסבר בקבלה וחסידות שמים מקביל למדת החסד. החסד היא ענין הזרימה של כח הנותן כמו המים שזורם ונותן חיות לכל מיני דברים בעולם. עיקר תפקיד הסבון היא לפעול בכח בהסרת הלכלוך מעל הדבר ובזה מייצג את מדת הגבורה. המיזוג של שניהם מסמל את מדת התפארת (גם נקרא מדת הרחמים),  שמוסבר בקבלה שהיא המיזוג הנכון בין מדת החסד ומדת הגבורה. לגבי עבודת התשובה זה אומר, שצריכים לפעול במיזוג הנכון של מדת החסד ומדת הגבורה במהלך התשובה שלנו.

ונסביר, יש ב' שלבים עיקריים של תשובה: א') סור מרע ב') עשה טוב. חלק ה"סור מרע" מקביל לגבורה (כח שלילי), והיא לנתק עצמינו בתהליך מכל המעשים והנהגות שמתנגדות לקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא בשלימות. חלק ה"עשה טוב" מקביל לחסד (כח חיובי), והיא להתאמץ באופן חיובי להתחזק הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא ולידבק בו,  ולאפשר את אור נשמתינו לזרום בנו על ידי התקשרות לתורה ומצוות. בעבודת התשובה, צריכים להשתמש עם המיזוג הנכון של ה"סור מרע ועשה טוב"...לא יותר מדי מים ולא פחות מדי סבון!

שאלה: מה עושים אחרי כל הנקיון? ומה זה אומר בנפש האדם?

תשובה: מניחים את המדריגות ליבש... היבוש מרמז על נקודת "הרפואה אחרי הניתוח" כביכול. דהיינו, אחרי שבן אדם משנה את חייו באופן רציני, הוא צריך ליתן את לנשמתו להירגע קצת כדי שכל הרוחניות שהוא הרויח ילך למקום הנכון בלי בלבולים. תפקיד הנקיון אינו להביא מים וסבון לתוך המדריגות, הם רק אמצעים כדי לנקות את המדריגות. כך גם בתשובה, לפעמים צריכים להשתמש עם "סמים רוחניים ותרופות מאד חזקים" לכוף (כנגד גבורה) ולהפוך (כנגד אהבה) את נפש הבהמי בקרבינו לעשות רצון אבינו שבשמים, אבל הם רק אמצעים בעלמה להגיע ליתר דבקות עם הקדוש ברוך הוא!

כוונות

עד כאן דברנו ביסודות המושגים בכללות ובפרטות, עכשיו סדרתי כאן כמה כונות מעשיות מבוסס על הנ"ל לכוין בשעת מעשה. כמובן, כוונות אלו הם רק דרך אחד בהתבוננות וודאי שעל המכוין להוסיף משלו בכל דבר, ולמצוא את הכוונה שמתאים לפנמיות נפשו.

א') לפני התחלת הנקיון: לומר " הנני מוכן ומזומן לנקות המדריגות של בנין פלוני (25 אבן עזרא לדוגמא..) בגשמיות כן תעזריני בעזרת השם לנקות את כל המדריגות בקרבי לעבדך בלבב שלם"

ב') בעת סילוק החפצים מהאזור: לכוין שתהליך התשובה שלי לא יגרום היזק לאף אדם אחר או למשהו אחר בס"ד..

ג') בעת שטיפת הסמרטוט: לכוין לנקות בכח ובעומק  את הפנמיות שלי מכל הבעיות שלי בחיים ברוחניות ובגשמיות..

ד') בעת השתמשות עם המים וסבון: לכוין להשתמש עם המיזוג הנכון של חסד וגבורה בתהליך התשובה...

ה') בעת ייבוש הרצפה: לכוין שבעזרת השם הכל יגיע למקום הראויה לו ושהשינוי הנדרש ממני אקיים בשלימות ובשמחה!

הצלחה רבה!