גיוס

מאמר בענין הגיוס:

תגובה לקונטרס שהתפרסם בשם "מתבצרים" המדבר על הסכנה של הגיוס ואיך אנחנו חייבים ללחום נגדה בכל כוחותינו..

שלום וברכה   כבוד הרב עורך עלון "מתבצרים",

אני מאד מזדהה עם השקפת העורך, התסכול, הסכנה וכו' באתי רק לעורר כמה הערות במהלך המאבק בה בחר העורך ועוד רבנים שלי' בכלל ישראל. מאז הכרזת המדינה על נושא הגיוס, יצאו הרבה רבנים ממגזר החרדי בקול ברור שאין לנו שום דבר עם הצבא ונמסור נפשינו על זה בלי שום פשרות. היו כאלה שהתנגדו בחריפות ואלו שלא כל כך התנגדו..כמה וכמה הבחנות באיכות ההתנגדות בנושא הזה. אלו הן ההערות שלי:

א) קודם כל, צריכים לעמוד על שורש הבעיה: למה בחורים בכלל מעוניינים ללכת לצבא? האם יש משהו שם שמשביע אותם יותר מלימוד התורה? אולי יש חסרון בחינוך שלנו שהביא לזה? מי שבאמת עסוק בדברים "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" לא הולך פתאום ללשכת הגיוס להתגייס...ואם הוא לא עסוק במתיקות התורה או שהוא "לא מתחבר" אם אותו מתיקות- זה בעיה של המחנכים! למה הם לא הצליחו ללמד את אותו דביקות בשם שיש אצלם לתלמידיהם? עליהם לעשות חשבון הנפש ולראות איפה הם טעו...לענ"ד הבעיה נובע מזה שאין שום דגש בסדרי הישיבה על פנמיות התורה, עייני אמונה, תפילה בדביקות- דברים כאלו שהעולם קוראים "פנמיות" שמלמד את האדם איך "לחיות בקשר פנימי עם הקבה"ו" בכל מצב שהוא. בזהר כבר כתוב ש"בספרא דא יפקון מן גלותה ברחמיה" ואין לזלזל במילים אלו ובפרט בימינו כשאנחנו רואים איך שפנמיות התורה היא ממש כ"תחיית המתים" להרבה יהודים ועובדי השם!

ב) כנראה אתה לא מודע למציאות פשוטה שאם אתה מנסה לשכנע אנשים במשהו..אז לבא ולהתקיף אותם הרבה פעמים מביא תוצאות הפוכות. בחור שמתלבט אם להתגייס או לא- ואז הוא רואה את הקונרטרס שלך, הוא מרגיש רצון להוכיח שזה לא נכון, שאתה קיצוני וכותב שטוית. עדיף להגיד דברים בנחת וכלשון חז"ל "דברי חכמים בנחת נשמעין"...ולדבר בצנעה עם ראשי ישיבות על הסכנה וכו' אבל לתקוף בפרסום בפומבי הרבה פעמים רק מצליח להפוך את עצמך לאיזה משוגנער קיצוני (הגם שאתה לא קיצוני וזה לגמרי בסדר)..

ג) בא נשמע רגע לטענת החילונים..מה הם אומרים? שמצד "שויון בנטל" החרדים חייבים להשתתף בביטחון המדינה כמו כל שאר אזרחי ישראל (ובפרט אם אנו מקבלים כסף מהמדינה למוסדות שלנו). אז אני לא מבין, שיבואו כל הרבנים ויעשו אסיפה ביחד, ויסדרו דרישות ברורות איך צבא אמור להנהיג על פי תורת השם שמפיה אנו חיים (עיי' הל' מלכים, הלכות המדינה מהציץ אליעזר ועוד הרבה ספרים שעוסקים בהלכות צבא על פי תורה בימינו אנו). ואז יגידו למדינה אם אתם רוצים שאנחנו נתגייס לצבא, תן לנו לנהל את הצבא על פי התורה וכדרישות שלנו- ואם לא, אז כל טוב! אין לנו איתכם ולא כלום! על ידי זה מסולקת טענתם לחלוטין! אם הם לא מסכימים, נגידו שאין שום טענה של "שויון בנטל" בגלל שעולם התורה מוכן להלחם בצבא..אבל רק צבא על פי תורה. ואם הם מסכימים- מה טוב ומה נעים...העולם התורה יתגייסו מחר, נכבוש את ארץ ישראל כמו שאנו מצווים, נקים מדינה של תורה ונתחיל לשלוט כאן ולנהל חיי הציבוריים שלנו על פי תורה! לא יהיה למדינה שום כח נגדינו עם משטרה או צבא בגלל שרובם יהיו חרדים השומעים אל דבר ה'! איפה ה"אגרסיביות" של החרדים לשלוט כבר על המדינה? כל רגע ורגע בשלטון חילונים זה חילול שם שמים עצום! "ביתו של הקבה"ו ביד זרים וכופרים ומחללי שבת בפרהסיה"- מה תגיד? "אין לנו מה לעשות"- לא ולא! יש לנו מה לעשות! אם הקבה"ו נתן לנו את הנסיון הזה אפשר להתגבר..ולא רק על ידי תפילה ותורה (שברור שהם עיקר הכלי זיין של עם ישראל בכל הדורות)..עכשיו זה הזדמנות פז ליקח את "כוחו" של המדינה ולהפוך את זה "לכוחו של בני תורה" (ואין שום בעיה של "כוחי ועוצם ידי" שאנו מאמינים בני מאמינים שכל כח גשמי שיש לנו בא  מסייעתה דשמיא, ואין אנו באים אלא לקיים ציוויי התורה).

ד) העורך כנראה מדגיש הרבה את הסכנה שעל ידי שבחורים יהיו בצבא יהפכו לחילונים וכו' מה קרה לנו? האם אנחנו כל כך חלשים באמונה שלנו? החילוני השפל הזה שאין לו שום קשר לתכלית החיים פתאום ישפיע על שנים של לימוד של בחור ישיבה על "חובת האדם בעולמו"? ובעצם זה מביא אותנו חזרה לטענה א'- שאם אנחנו מפחדים מהם ומהשפעתם, יש בעיה גדולה אצלינו! אדרבה, עלינו לצאת ולקרב אותם ולהשפיע עליהם! עלינו להיות "אור בתוך החושך" ולהראות להם את הדרך הצדק והישר בחיים! איך להיות שמח בחיים! איך כל יהודי יש לו חלק בעולם הבא וכל כמה כיף זה לקיים תרי"ג מצוות, ללמוד תורה ולעבוד את השם! איפה ההתלהבות שלנו ליהדות? אנחנו תמיד בורחים...בורחים מיוצאים בשאלה, בורחים מחילונים, בורחים מצבא, בורחים מאינטרנט, בורחים ממדע ועוד...מה קרה לנו? כל השטויות האלו יכולים ברגע אחד להרוס את אמונת החיים שלנו במלך מלכי המלכים?! זה נורא מפריע לי שהאמונה בה' שלנו כל כך חלש...

אסיים בתפילה שנזכה במהרה לפיתרון הסופי על ידי ביאת המשיח במהרה בימינו אמן!

מדינה מתוקנת

בדרך לתיקון המדינה...

להבין את המצב היום ברור, צריכים לעשות סקירה שלימה על כל מה שקיים היום פה בארץ הקודש לאור התורה הקדושה ותורת הקבלה בפרט. נתחיל עם ג' נקודות:

א) מה קיים היום?

ב) מה היעד הנכונה?

ג) איך מגשימים את החזון?

חלק א':

מצד סוגי האנשות שקיימים פה, יש קבוצות מקצה לקצה. אסדר הקבוצות (ברור שיש המון מדריגות בכל קבוצה- זה רק באופן כללי) ולענ"ד איזה השקפות (רק התמצית)  יש לכל אחד: ואלו הן...

ישראלים שונאים - יהודים שכל כוונתם הוא להשמיד הדת של כנסת ישראל (ראש העמלקים בדורננו)

ערבים טרוריסטים- כוונתם להרוג פיז'י כל יהודי ולפחות הציונים(ובדרך כלל גם כל עולם המערב)

ערבים סתם- שונאים יהודים בין דתיים בין חילונים אבל מוכן לחיות בשלום עם מי שלא מפריע להם

חילונים אנטי- דתי- שונאים יהודים דתיים אבל אינו פועל כל הזמן להשמיד אותם

חילונים סתם- לא שונאים שנאה של ממש לחרדים, רק מתוך טפשותם חושבים שהחרדים מסכנים ולא נורמלי'ם ולפעמים מרחיקים עצמם מהם ולפעמים מנסים לעזור להם. 

מזרחניקי'ם - לצערנו בדרך כלל אינם שומרים תורה ומצוות כראוי וכבר מכרו עצמם לבעל בכריעה והשתחויה למדינה יותר מדי מעבר לגבולות. אוהבים את הארץ, אבל לא תופסים שצריכים הרבה הרבה תיקונים במצב הרוחני כדי לזכות בגאולה.

ציונים דתיים- אוהבים את ארץ ישראל ומשתוקקים לגאולה. בדרך כלל מבינים שיש הרבה בעיות עם הממסד פה, אבל חושבים שיש אפשרות לתקן את זה בדכי שלום ובדכים פוליטיי'ם בלי אלימות מעשית. בדרך כלל פועלים מתוך הממסד. מכיון ששמו דגש על חשיבותו של א"י, לפעמים לא מחמירים בשמירת התורה והמצוות כראוי.

מתנחלים/קהניסטים- אוהבים את ארץ ישראל ומשתוקקים לגאולה. מבינים טוב שיש בעיות עם הממסד ומנסים בכל כוחם באופנים חוקיים ולא חוקיים לשנות את המצב. לפעמים פעולים מתוך הממסד ולפעמים מבחוץ. מכיון ששמו דגש על חשיבותו של א"י, לפעמים חסרים בשמירת התורה והמצות שלהם.

חרדלי"ם- חרדים שעזבו את "הדרך החרדי" במקצת או משום שהקיצוניות ומהלך החיים החרדיים היא יותר מדי בשבילם מבחינה נפשית ואין להם כח לסבול את זה (בקיצור, תאוות עוה"ז) או מבחינה אידולוגי'ת שהם חושבים שצריכים לשלב עצמם להיות יותר נורמלי וחלק מהמון העולם וכו' או פשוט הושפעו מסביבות שלהם בעבודה, לחץ המדינה וכדומה. לפעמים מודגש אצלם ענין של חשיבות ארץ ישראל- לפעמים לא.

חרדי רגיל- שומר תורה ומצוות כראוי. לומד כל היום או עובד קצת וקובע עיתים רציניים ללימוד התורה. בדרך כלל, לא מודגש אצלם ענין של ישוב ארץ ישראל לפחות מבחינת גאולתי ולפעמים גם מבחינת קדושה. מכירים במדינת ישראל בהשקפה של בדיעבד אבל, חסר אש הקנאות בהכרה שלהם ולפעמים (מדעת ושלא מדעת) נופלים יותר מדי לתוך "רשת המדינה".

חרדי קיצוני- בדרך כלל שם דגש גדול על לימוד התורה וריחוק מכל הפרעה לזה. מוכן ללחום כנגד קבוצות שמקלקלים ומחלישים חשיבות התורה והיראה בכלל ישראל. עדיין מכיר את מדינת ישראל מבחינה פוליטית אבל ודאי מתפיסה של בדיעבד גמור וח"ו לכתחילה. ככל הנראה אין להם תוכנית איך לשנות המצב הכללי במדינה ולא פועלים בכיוון הזה, אלא לשמור על מה שיש להם ולחזק את זה אצלם.

עדה חרדית- מנסים לנתק עצמם מהמדינה ככל שאפשר, אבל לא מנסים לעזור לערבים לשלוט פה.

נטורי קרטא- מנסים לנתק עצמם מהמדינה ככל שאפשר וגם לעזור לערבים לשלוט בארץ (במדה מסוימת)

עשכיו נגדיר בכללות את סוגי הקבוצות:

כידוע כל דבר נעשה מאור וכלים, פנמיות וחיצונית, חומר וצורה, רוחניות וגשמיות וכו' בנושא שלנו האור מסמל את הקבוצות הקרובות יותר לאמת (או בערך..) והכלי מסמל את היכולת לבצע את הרעיון. יש ג' סוגים: קבוצה שיש לה אור בלי כלי, קבוצה שיש לה כלי בלי אור, וקבוצה שאין לה לא כלי ולא אור. [אנחנו צריכים האור עם כלים כמובן...]

הקדמה קצרה. ידוע שיש ג' בחינות: עולם, שנה, נפש. בנושא שלנו הם מקבילים לג' עיקרים.

עולם = ארץ ישראל

שנה = תורה (מחויבים בה כל רגע ורגע)

נפש = כלל ישראל

(וכל אחד משלים את השני..)

זאת אומרת, שלימות בתורה ובעם בלי שלימות הארץ היא בחי' "אור בלי כלים". ומאידך, שלימות הארץ בלי שלימות העם והתורה היא "כלים בלי אור". שלימות אמיתי דורש שלימות בכל העיקרים הנ"ל.

- הקבוצות שאינם מכירים בתורתינו ומתנגדים בה- הם בלי כלי ובלי אור. אין להם כלום.

- הקבוצות שמכירים בתורה אבל גם מכירים במדינת ישראל- הם עם כלי אבל בלי אור האמיתי (שצריכים להפשיר בשמירת תורה ומצוות כראוי על ידי השתתפותם במדינה מפני כמה סיבות בדרך כלל ולא אכנס לפרטים)

- הקבוצות שרק מכירים בתורה ואינם משותפים בכלל עם המדינה- הם עם הרבה אור בלי כלים (שאין להם שום אחיזה גשמית איך לבצע את רצון שלהם להיות במקום של כבוד שמים המונהג בדרך התורה על ידי גדולי ישראל [ובעומק זה פגיעה בתורה שהחשיבה את ארץ ישראל])

זהו המציאות.

חלק ב':

חייבים לברר מה היא היעד של כל קבוצה ומה היא היעד הרצויה?

יש כמה יעדים ואצטט מקצתם כפי עניות דעתי:

א) יעד של הקמת מדינה ליהודים ובהקמת המדינה בתש"ח הגיעו למטרה שלהם. (והרבה חושבים שזהו גאולה ואכמ"ל) והיום רק צריכים לדעת איך לחיות בשלום עם הפלסטינים השכנים, ואיך להרבות בכלכלה וכל שטויות עולם הזה. אין חזון של גאולה רוחני בכלל.

ב) יעד של גאולה על ידי משיח, אבל חושבים שגאולה מגיע רק על ידי הכנה גשמית מצידנו עם הקמה של מדינה.

ג) יעד של גאולה על ידי משיח, אבל חושבים שצריכים לתקן את המצב במדינה ולפחות להפוך אותה למדינה המונהג על פי תורה.

ד) יעד של גאולה על ידי משיח, אבל הכל בידי שמים ועבודתינו לחזק בתורה, מצוות ותפילה כפי האפשרות שלנו, ואין ענין של ישוב או כיבוש הארץ מבחינה גאולתי בכלל.

אין שום יעד מצד עולם המעשה.

לענ"ד (וכנראה שזה דעת עוד כמה גדולים אבל מחשש שלא הבנתי אותם כראוי לא אזכיר שמם ואלקח האחריות על עצמי) הכיוון צריך להיות, כיוון של "איתרעותתא דלתתא לעורר האיתרעותא דלעילא". זאת אומרת, ברור שהקבה"ו יכול לשלוח משיח מן השמים והכל ברוחניות ברגע אחת...אבל ידיעה זו לא פוטר אותנו מעבודה רציני פה בארץ לפעול ולעורר הגאולה כל כמה שאפשר. היהודים צריכים להפוך את המצב במדינה למצב רוחני ולמצב של שליטה על ידי שומרי תורה ומצוות. ויש להרחיב בזה...

חייבים שיהודים דתיים יפסיקו להיות נרדפים ויהפוך להיות הרודפים. לאו דווקא רודף מצד יראה, אלא גם רודף מצד אהבה. רודפים שיש להם חזון ומטרה ברורה להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך את מדינת הכופרים למקום של קידוש שם שמים אמיתי. ולא לחכות שזה יקרה מעצמו על ידי הקבה"ו..כמו שאף אחד לא מחכה להקבה"ו להביא לו טלית ותפילין או כמעט כל דבר בתורה, אלא לקום בזריזות רצינית ולהתבונן, ולדבר ולעשות כל מה שבידינו להגיע לזה. אם אפשר לקרב אחינו החילונים לתורה- מה טוב ומה נעים, ואם לא אז חייבים לקחת צעדים בכיוון של איזה שהיא מלחמת אזרחי. (נדבר בהמשך על זה)

ולפני דיבורים על פרטי החזון, אברר בכללות. מדברים על חזון שתובע מכל יהודי שהגאולה רציני אצלו- לשאול את עצמו, מה אני יכול לעשות לקרב את הגאולה? ולא רק לשאול את זה פעם בשנה, פעם בחודש, או פעם ביום- אלא לחיות עם שאלה זו באופן שהיא בוערת כאש בקרבו ודוחף אותו לדרוש האמת עם כל כוחותיו! החזון דורש עשיית מועצת והתאחדות בין גדולי התורה כדי לפעול ולהתבונן בשאלה "מה עושים לקרב את הגאולה", לדון בסוגיות העקריות של "בשלש מצות נצטו ישראל בכניסתן לארץ...מלך, כריתת עמלק, ובנין בית הבחירה" (סנהדרין כ:), הקמת סנהדרין, הג' שבועות, מלחמה בזמן הזה וכל המסתעף. בן אדם שרוצה משהו באמת עושה מעשים להשיג רצונו ולא מסתפק עם תפילות ובקשות. חלילה להגיד שתפילה אינה יכול לפעול הגאולה, אדרבה ולוואי שנזכה על ידי תורה ותפילה- אלא שבדרך כלל, מעשים הם סימן עד כמה באמת האדם רוצה את הגאולה.

סיכום:

- יש קבוצות שאין להם יעד בכלל או יעד לא נכון.

- יעד הנכון היא יעד של גאולה בהבנה שכלל ישראל צריכים ליקח אחריות על המצב בארץ ישראל ולהתחיל לכוף או להפוך [או שניהם] (נדבר על זה בהמשך) את המצב הרוחני פה ולתקן אותה.

חלק ג':

איך מגשימים החזון היום?

נדבר בכלליות.

כנודע בכל בעיה שמגיע לבן אדם יש ב' מהלכים להתייחס אליה:

מבחוץ או מבפנים, באיתכפיא או איתהפכה (בל' חסידות), באהבה או יראה, סור מרע או עשה טוב וכן על זה הדרך. דהיינו, אפשר לנתק לגמרי מהקליפה ומתחיל מחדש מבחוץ, או ליכנס לתוך הקליפה בכוונה להפוך אותה ולתקן אותה. כמובן יש מעלות וחסרונות בשני המהלכים. לישאר בחוץ מבטיח שבן אדם לא יהיה מושפע מהקליפה, אבל קשה לו לסלק לגמרי את הקליפה ולבטל אותה מכל וכל. הנכנס פנימה עומד בסכנה גדולה שיהיה מושפע מהקליפה, אבל מאידך אם הוא יצליח אז אפשר להפוך ולתקן את הקליפה כמעט לגמרי. אז תמיד בכל דבר כמו שהר"ם כותב "האדם צריך להיות באמצע"..לא לגמרי בחוץ ולא לגמרי בפנים, אלא מבחוץ ומבפנים בבת אחת במיזוג הנכון. וסדר הדברים היא "סור מרע" ואחרי זה "עשה טוב" (רמז לדבר: ניתוק, נקיות, תיקון, תינוק הם אותם אותיות וזה סדר הדרגתי בתהליך של התיקון).

לפי זה, ההנהגה שלנו היום צריך להיות הנהגה שפועל נגד הציונות המקולקלת מבחוץ וגם מבפנים. צריכים פעולות להפיל את הממסד ולהפוך אותה מבחוץ וגם מבפנים.

מצד פעולות מבחוץ, יש פעולות פסיביו'ת  ופעולות אגרסביו'ת. וכן מצד פעולות מבפנים יש האפשריות הנ"ל.

מבחוץ לא מספיק לסרב ולהפגין נגד המדינה (פעולה פסיבי), אלא להקים תנועה חדשה בדרך לתיקון המדינה. (כאן המקום להזכיר תנועת "דרך חיים" [שכיום יש למעלה מ2500 מתפקדים וחברים] של ר' יצחק גינזבורג שלי' שמטרתה היא לביא לתיקון המדינה. עיי' ס' מצע מעשי לתיקון מדינה, הסדרה של ס' מלכות ישראל ועוד ספרי' של ר' גינזבורג שלי' באריכות על עבודתינו לגבי תיקון המדינה והכנה לגאולה. להתפקד- תשלח לי ת.ז. שלך ואסדר את זה בשבילך) ניתוק מהמדינה עם תוכנית רציני איך כן להנהיג המדינה ועולם התורה.

בהקמת תנועה מבחוץ יש שתי אפשריות איך להתייחס לציבור הרחב בארץ שלא מבין את דעת התורה. התייחסות של כפיה- לכוף אותם לעשות כמותם, ודרך זה עלול להביא למלחמת אזרחי (וצריכים לדעת עם זה הכיוון הנכון עכשיו זה דיון בפני עצמו. ולפחות שנידון בזה...) התייחסות שניה היא של אהבה וקירוב אגריסיבי. לצאת ולנסות ללמד ולהאיר עיני הטפשים המסכנים שצריכים הרבה רחמנות כדי לקרב ולהפוך אותם לבני תורה. [דוגמאות לזה כוללים: מבצעים של קירוב בכל רחבי הארץ, ללכת לצבא ולנסות להראות לחיילים לא דתיים איך נוהג בן תורה ולהפיץ להם גדלות וגשמעק של תורה באופן אגרסיבי ע"י שיעורים, חברותות ועוד ועוד ועוד דברים- אני ברור שאם נשבו ונתבונן בזה- בידינו לקרב כמעט כל החילונים בלא הרבה זמן. אי אפשר להתעלם ממתיקות התורה ומתיקות הדבקות עם הקבה"ו. הציבור הרחב פשוט לא מכיר מה זה תורה ומה זה הקבה"ו. וכמו שכתב המהר"ל בתחי' ס' אור חדש שקבלת התורה בהר סיני עם "כפה עליהם הר כגיגית" היא בחינת אונס כביכול מהקבה"ו לכלל ישראל ועל אונס כתוב "ולו תהיה לאשה כל ימיו לא יוכל לשלחה"! דהיינו, כל אחד אנוס באהבה של הקבה"ו בשבילו ואינו יכול לברוח ממנה...עלינו רק לעורר את נשמותם. הנשמה של כולם זועקת "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמה בך וגו'"!]

מבפנים לא מספיק ליכנס עם מפלגות וסיעות שמטרתם לשמור על עולם התורה ולהשיג כסף בשביל לומדי תורה (פעולה פסיבי מצד שליטה), אלא ליכנס עם מפלגה שמלבד כל הנ"ל גם מכוון בסופו של דבר להגיע למצב של שליטה רציני בציבור הרחב בארץ עם חזון של תיקון המדינה כנ"ל. יש במטרותיה שלימות התורה, שלימות כלל ישראל, ושלימות הארץ.

מסקנה:

- ביררנו מה יש לפנינו היום. ביררנו היעד הנכון. וביררנו צעדים לקראת הגשמת החזון.

- מכיון שהיום אין לנו את המצב הלכתחילה, מוכרחים לפעול תוך מצב של בדיעבד במטרה להתקדם ולהגיע למצב הלכתחילה.

לאור כל הנ"ל, נתייחס למצב עם "הגיוס" כדוגמא אחת שקיים עם ממשלת זדון של היום ר"ל. אגב, "גיוס" בגי' "דעה" (ו' פעמים דעה = דעת) ועל דא נאמר "דדא ביה כולה ביה דלא דא ביה מה ביה וכו' (נדרים מא.) דהיינו, גזירה של גיוס היא פגיעה בדעת שלנו שזה עיקר החיבור שלנו לאמת (וכמו שכתבת בענין עמלק).

מה המטרה של יאיר לפיד וחברייה עם גזירה כזו? אפשר להסתכל על זה מכמה תפיסות. ואסביר..

·        מצד המודעות והמבט של רוב ישראליים התומכים בחוק כזה- זה בשביל רצון שהחרדים יהיו שוים עם כל אזרחי ישראל באחריות ביטחון המדינה. לא צודק שרק הם צריכים לסכן חיי בניהם וחרדים לא צריכים. אין עיקר כוונתם לעקור את היהדות אלא שהכל יהיה שוה וצודק.

·        מתפיסה עמוקה יותר, כל אדם שאינו קשור לדת מרגיש חיסרון פנימי בחיים, ורוצה לשתק אותו "קול פנימי" שתובע אותו לחזור בתשובה. החרדים הם האנשים שמגבירים בתוכם "הקול" הזה, וממילה הם רוצים להפוך את החרדים להיות כמותם כדי להצדיק את חייהם ולהשתיק ה"קול" הפנימי שלהם. בעומק זה גורם השנאה שלהם אלינו, אלא שהם בדרך כלל לא מודעים שזה הסיבה האמיתי לשנאה שלהם ואומרים לעצמם שהסיבה היא בשביל שהם לא נורמלי'ם ולא עובדים במדינה כאזרח נאמן וכו'

·        מתפיסה עמוקה יותר מצידנו, עצם התופעה הזה שהקבה"ו כביכול נותן רשות לאנשים לשלוח יד בלומדי התורה אומרת לנו משהו... מחד זה אומר שיש בעיה עם צורת לימוד התורה שלנו ואכמ"ל בזה, מאידך זה נסיון לראות עם נעמוד בו ולא נחלש בלימוד התורה, ואולי זה גם קריאה לבני תורה שהגיע הזמן להכיר, שדו- קיום עם ממשלה של פורקי-עול בלתי אפשרי. הקבה"ו מחכה לנו לפעול לקראת "הנהגה על פי תורה" ולא להסתפק עם המצב שקיימת מעת הקמת מדינה (תפיסה של "אנו בשלנו, והם בשלהם"). "הארץ תקיא את יושביה" זאת אומרת, מצד החילונים המדינה לא מענין אותם כמו אותו "אש בוער" של הציונים הקדמונים בשעת הקמתה, משום שעצם הארץ לא שוה להם כלום- בשעתו זה היה רק מקום של הצלה ותרבות ליהודים, אבל היום כבר לא מכירים מה זה יהודי בכלל ואפשר לחיות בכל העולם בביטחון- אז למה לגור במדינה המסכנה הזה? , ולהבדיל מצד בני תורה אם לא נכיר חשיבות ארץ ישראל ולעסוק בתיקונה אז יהיה גורמים שיגרשו אותנו מכאן מצד רוחניות וגשמיות ח"ו. חייבים להתעורר...

עכשיו נתבונן בסוגי התגובות:

- אפשר לקבל את הגזירה באהבה ולגייס לצבא ולנסות להפוך את הצבא לבני תורה על ידי קירוב אגרסיבי שהזכרנו למעלה (כמובן זה עבודה מסוכנת שהרבה נוער עלולים להיות מושפעים ולא משפיעים אבל לדעתי זה בעיה מצידנו והיא סוגיא בפני עצמה ואכמ"ל)

- אפשר לנסות לסלק הגזירה באופן פוליט'י שזה מבפנים בלי שום פעולות מבחוץ (זה מסוכן מבחינה של קרירות לאש דקדושה של הקנאות נגד פורקי עול)

- אפשר להפגין ולסרב נגד הגזירה שזה עבודה מבחוץ לבד בלי שום התערבות עם הקליפה, אבל חסר פעולות אגרסיביות נגד השלטון וגם תוכנית להבטיח שדברים כאלו לא יקרה בעתיד.

- אפשר לפעול מבפנים ומבחוץ בצורה פסיבי וגם אגרסיבי וכמו שהסברנו למעלה שזה הכי רצויה.

למעשה:

המפלגות וקבוצות החרדיות שקיימים היום הם אלו:

יהדות התורה (ג')

ש"ס

יחד

בני תורה- מרן הגר"ש אוירבך שלי'

עדה חרדית

נטורי קרטא

לענ"ד חייבים להזדהה לפני הכל עם תנועה של ר' יצחק גינזבורג שלי' "תנועת דרך חיים" לקראת הנהגה בדרך התורה הקדושה. כיום שאין להם מפלגה (וכבר אמר הרב שלי' שרק אחרי שהתנועה יהיה גדול ומפלגה יהיה רק כענף מהתנועה ולא כעיקר- אז יפתחו מפלגה) חייבים להצביע למפלגה הכי קרובה להתקדמות ואי- ההפרעה לחזון האמיתי, שזה "יחד- העם איתנו". הם אומרים בפה מלא (והגר"ם מזוז שלי' חתם על זה) שלוחמים בשביל שלש השלמיות "שלימות העם, התורה, והארץ". אבל מאידך צריכים לשמור בפנימיות שלנו תוך כדי הצבעה, את האש דקדושה וקנאות של העדה החרדית, נטורי קרטא ובני תורה ולהכיר שזה בעצם סתירה גמורה לתורתינו הקדושה. אבל גם בזה, כנ"ל לא להספיק בניתוק פסיבי מהמדינה, אלא ניתוק אגרסיבי גם על ידי הקמת תנועה חדשה תוך כדי פעולות מצומצמות מבפנים המדינה במטרה היחידה להפוך את השלטון הכפרני שקיים.

שנזכה כולנו לראות בתיקון המדינה וקיום כל דברי הנביאים בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן!