בענין מוחזק בממון:
ידוע החקירה ,אם מוחזק בממון הוא
1) חוסר פסיקה (הנהגה) 2) או חזקה שכל מה שתחת יד אדם שלו (בירור). (שיטה מקו'
ב"ק מ"ו: בשם הר"ר יונתן, שערי יושר ה'-ט"ו ד"ה ונראה לענ"ד
ע"ש ועוד)
ועוד חקרו [על הצד דאינו בירור
]1)אם מספק אין כח לב"ד לעשות מעשה (דין ספק) 2) או שחזקת הממון פוסקת לתת לו
את החפץ (דין ודאי). (קוה"ע ע"א-ב וע"ש שבי' הסוגיא
דתקפו כהן ע"פ ב' צדדים אלו דבס"ד דגמ' דתק"כ אין מוצי' הוא משו' פסק
ספק וא"כ איך יכול לפטור חיובו ודאי של מעשר בדבר שאי' שלו אלא מספק... ובמסק' דתק"כ מוצי' היינו
משו' דדין מוחזק הוא דין ודאי).
ונר' בס"ד לבאר הצדדים בשורשם
כזה, השאלה היא כשאנחנו (ב"ד) רואים מציאות מסוימת לפנינו (ובעניננו זה אדם שמחזיק
ממון) אז עד כמה אנחנו דנים אם המציאות מצד תפיסה שורשית או מצד התפיסה של התפשטותו
לעולם המעשה. דהיינו, האם אנחנו יכולים לראות
ע"י החזקת ממון בידו את נקודת השורשית בדבר שהוא הבעלים האמתיים, או רק שאנו מוכרחים
להתייחס אל המצב שלפנינו ולגרוס כאילו גם את הצד השקר (שאולי אינו שלו באמת). וידוע
דבירור אמיתיות כל דבר תלוי בהכרת שורשו משו' שמשם יוצא הכל וממי' מוכרח ששם גנוז מהותו.
וממי' פסק שמברר את שורש הנדון נקרא "בירור" משא"כ פסק שרק נוהגת במציאות
כמות שהיא בפועל נקראת "הנהגה".
ובשפת הקבלה, אם הנדון על בחי' ג"ר (שורש) או בבחי' ו"ק(התפשטות)
(וגם בו"ק יש הג"ר דו"ק וכו' כידוע)דהיינו, אם אנחנו מסתכלים על המלכו'
בהתיחסותו לשורשה(היינו התכללות ו"ק בג"ר או בהבחנ' אחרת נוק' עם ז"א)(זה
בחי' בירור) או כדבר נפרד בלי שום התכללות (בחי' מלכו' דפירודא),
ובהבחנ' אחר' אם הנדון מצד בחי' חב"ד (שורש) או מצד בחי' חג"ת (התפשטות)
וכדו'.
כל הנ"ל באופן כללי, ובנושא
דידן (בחי' פרט) בחקירה [#1] הצד 1) סובר שרואים ממציאות לפני' רק בחי' חג"ת(ולפי'
הוי רק הנהגה כנ"ל) והצד 2) סובר שמשיגים במציאו' לפנינו עד בחי' חב"ד (והוי
בירור). ובחקי' [#2] ב' הצדדים מסתכלים על המצי' מצד התפשטו' (דהיי' בחי' חג"ת)
שזה שאנו רואים החפץ בידו לא נכנסים לדרוש נקו' ה"למה" דהיי' למה חפץ זה
בידו (ששאלה זו תמיד יביא האדם לשורשו של דבר), אלא דנים אם המציאו' לפנינו כמות שהיא
(שזה בחי' "המה") ורק חולקים אם שיי' להגיע לפסק ודאית מצד ההתפשטו' או לא.
צד א' סובר- לא/ וצד ב' סובר-כן (דהיינו, שאפי' בחג"ת יש בחי' של חב"ד דחג"ת
שמשם מגיעי' לנקו' הודאי שבדבר, וצד א' ג"כ מסכים להבחנה זו רק סובר דאנו לא דנים
עמה מצדנו בעולם המעשה).
ובדרך עבודה "עולם הזה"
הוא בחי' "מוחזק שאינו בגדר בירור" משו' שאיננו יכולים לעמוד על האמת הגמור
ויש מיזוג של טוב ורע בדקות ממש בכל דבר משא"כ לעתיד לבא כשיתברר הכל במהרה בימי'
(הכנסה לבחי' מוחין שזה שורש השית אלפי שנין, ובעומק בכל דבר יש הבחי' עוה"ז שבו
שזה החיצוניות ובחי' העוה"ב שבו שזה הפנמיות והבן שיש כמה הבחנות עד אין שיעור
וקץ כנודע) נגיע למדרגה של "מוחזק בגדר בירור" ! [והבן שיש המון אופנים לראות
המשל-ונמשל בענינים אלו, ובעומק כל המושגים האלו הם התגשמות והתגלמות של המושגים הרוחניים
ואינם רק משלים!].
בענין דיני האב בבושת
ופגם:
חקרו האחרו': 1) אם הבת זוכה בבו'
פגם קנס וצער, והאב זוכה ממנה,2) או שהאב זוכה ישר כי הוא הבעלים עליה (הגר"ש
שקוף כתו' מ"ב ד"ה והנראה וד"ה ועל ע"ש וז"ל "...היינו
דעיקר זכות התביעה הוא לה,והוא זוכה ממנה משו' שבח נעורים ואם נאמר כן קשה טובא בעיקר
דין קנס במפותה דהויה לאביה, דהנה בטעם דמהני מחילה בקנס במפו'....ע"ש ב' טעמים מהראשו' (סילוק
או כמו קרע כסותי)..... והנה לב' טעמים אלה אם נאמר דזכות האב הוא מכח זכו' דילה, הנה
במפו' דלית לה לעצמה שום זכו' תביעה מראשי' המעשה איזה זכו' יהיה לאב כיון דלה בעצמה
לית לה.."ע"ש., עיון בלומדוס ג',המדו' לחקר ההלכה ו'-כ', ומעין זה חקר הגר"ח
טעלז'ר כתו' י"א עמו' קכ"ט ד"ה ומחל.)
ונראה שהצדדים האלו הם הסתכליות
ותפיסות שונות על הקומה דהיינו, היחס בין אב לבתו. ויחס זו כנר' בנוי על המושג של
"אבא ייסד ברתא" דענינה כידוע שבעומק בחי' מלכו' היא גילוי של חכמה מצד התפשטותה
למטה. והשאלה היא עד כמה אנו דנין עם תפיסה זו בעולם המעשה, אם אנו רואים המלכו' כדבר
נפרד מחכמה מצד מציאותה ורק יניק' ושורשה מחכמה וממי' עיקר דיניה תלויי' בה ורק שאביה
יש לו תביעו' וכדו' עליה משו' שהוא שורש מציאותה
(צד א'), או אנו דנין המלכו' מצד התכללותה בשורשה וממי' הכל אזיל ישר לאביה שאין מצי'
המלכו' הושג כדבר נפרד ולפי' כל דיניה תלויין באביה (צד ב') וממי' אפי' במפותה האב
יש אצלו תביעות.
ובדרך עבודה, כידוע כנס"י בחי'
מלכו'(בת) וה"אב" היינו הקבה"ו כ"ב-יכול. ויש ב' תפיסות (לכה"פ)
לתפוס איך עבודתינו (תורה, מצוות וכו') מתיחס לבורא ית', אם הוא על דרך שאנו עושים
מצוות-וגובים שכר אחרי זה בעוה"ב (תפיסה מצד בינה שיש בורא ונברא, והמצווה סיבה
והשכר מסובב כנגדו)[והיינו כצד א' בחקי'],או בעומק יותר עצם עשיית המצוות וכדו' הוא
גופא השכר וכלשו' המשנה באבו' "ששכר מצווה מצווה"(ועיי' ברוח חיים)! דהיינו
ע"י הפעולה אנחנו מתכללים עצמינו בבורא ית' כ"ב-יכול! (תפי' מצד חכמה ואיחוד)
בענין פיגול:
אי' בזבחי' דף כ"ט: "אמר ר' ינאי מנין למחשב
בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב, א"ל ר' אשי לר' מרי לאו שאין בו מעשה הוא
וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אמר ליה ר' יהודה היא דס' לשאב"מ לוק'"
ע"ש. השטמק"ב בסוף המפקיד הק' אמאי
הלאו ד"לא יחשב" חשיב לשאב"מ, נימא דכיון דבדיבוריה איתעביד מעשה חשיב
יש בו מעשה כמו בתמורה (עיי' תמו' ג:)ע"ש. והגר"ח ז"ל תי' דדוקא תמורה
שחל חלות קדושה חשיב מעשה אבל חלות פסול אינו מעשה. (הובא כ"ז במנחת אברהם בזבחי'
כ"ט:) וצ"ע דלכאורה מאי שנא חלות קדושה מחלות פסלות?
ונר' בס"ד לפרש ע"פ הבנה
מצד שורש ענין דקדושה ופסול. והיינו, כידוע קדושה הוא בחי' של רוחניות ופסול הוא העדר
רוחניות, ובמילים אחרות קדו' בחי' חיובי ופסול בחי' שלילי ועוד הבחנו': נותן-מקבל,
ז"א נוק', תפ' מל', או"מ או"פ, אור זך אור גס וכו' וכו' (וודאי שיש
שינויים בין כל הבחנות הנ"ל הנוגע ללימוד הקבלה, אבל באופן כללי לעניננו הם דומים
לאהדדי). וזה הפשט שדווקא חלות קדו' חשיב מעשה משו' שאנו רואים בפעולתו יותר
"עבות" (ויותר התכללות הפועל בפעולתו) שכל מהותו ענין חיובי, משא"כ
בחלות פסלות שענינו העדר אינו "ניכר" בפעולתו (לא מדברים באופן גשמי אלא
מצד פנמיות המעשה לא הופעל כמו בקדו', דהיינו לא נתפשט בחי' ג"ר לגמרי לבחי' ו"ק).
ואפי' אם הגר"ח לא כיוון לכל
זאת, אבל נראה לענ"ד שבפנמיותו הרגיש חילוק בין קדו' ופסול (או שהיה לו עוד ראיות
לזה מסוגיות אחרו') וזה היה אחד מהאופנים שהוא
בחר לגלות הבנתו. ואנו באים רק להסביר "איך פעיל" תירוצו מצד פנמיות הענין.
תכלית כל זה הוא
להורות איך שכל הנושאים בש"ס (ובעומק בכל דבר! ואכמ"ל בזה) הם התלבשויות
פרטיות של חכמת הקבלה שהיא החכמה הכללית של כל נושא (ויש כמה וכמה הבחנות בזה והוכרחתי
לקצר). וכל פעם שאדם מתעמק לאיזה שהיא ענין בלימודיו וכו' יכול להתקשר הנושא לכל העולמות
באופן שהוא מרגיש ומבין הקשר בפועל ממש! ונעשים הנגלה והנסתר לאחדים ממש! ויבער בנפש
האדם החיות של אורו יתב' כשעומד על נקודות הפנמיים אפי' בדברי' שכ"ביכול נראים
כענינים יבשים ומתים ח"ו מצד חיצוניותם, ויחבק חלק ההלכתי של תורה ביתר שאת ויתר
עז ובחשק גדול לרדת לעומקו של כל דבר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה