בענין שליחות: לכאורה עיקר
מהותו של פרשת שליחות בא לחדש ששני יכול לפעול לראשון פעולה (ודו"ק שיש כמה הבחנות)
שאינו בכוחו מצד עצמותו דהיינו, שיש חסרון הגיוני שאיך שני יכול לפעול דבר שאינו בכוחו-
זה שוה ליצירת דבר יש מאין שידוע שדבר כזה בלתי אפשרי?! דהיינו יש לפנינו ב' נפרדים
שכנראה אינם שייכים לאהדדי בכלל והם צריכים להתקשר באיזה שהיא נקודה והמשלח נותן משהו
והשליח מקבל משהו (ובעומק המשלח "מקבל" את הנקודה שהשליח יהיה מקבל ממנו
[דהיינו שהוא יהיה נותן] וגם השליח "נותן" נקודה זו להמשלח [שהוא יהיה מקבל])
ועי"ז נוצר התקשרות ובחינת זיווג ביניהם וכל כמה שיש התכללות השליח במשלח אז כנגד
זה דייקא נקבע מציאותו כשליח (ולהיפך בנוגע למשלח).
ויש כמה הבחנות איך לדון אם התוצאה
מהתקשרות זו: כידוע יש פועל, פעולה, ונפעל (ובכל אחד ואחד יש ראש, תוך, סוף שהן הן
הדברים כנ"ל) ושייך לדון עם 1) הפועל ביחס לעצמו 2) ביחס לפעולה 3) ביחס לנפעל
וכן הלאה בכולם
כשאנחנו אומרים המילים "שייך
לדון וכדומה" הכוונה שיש תפיסה ממבט כזה דהיינו, אנו מסתכלים על המציאות מפנים
ומבט כזה. ולכאורה סוד הענין בהבנת המושג דשליחות הוא דעומק ענין "שלוחו של אדם
כמותו" הוא דבפנמיות האדם יש התאחדות הנשמות לאהדדי ולא שייך נפרדים וע"י
הצווי של המשלח והסכמת השליח הם דרכים ושבילים (בחינת בינה) איך להגיע לעולם הפנימי
הזה ששם נתגלה דמעולם לא היה נפרדים! (דכידוע תכלית הבינה לעמוד על החכמה). וכל נושא
צריכים להגדיר מאיזה מבט ועד כמה אנו מסתכלים ודנין בעולם המעשה התקשרות כזו.
חקירות בשליחות: (נלקט מקובץ יסודות
וחקירות) א) השליח נעשה כמשלח עצמו,או שפעולת השליח נחשבת כאילו עשאה המשלח (או"ש
גירושין ב-ט"ו, תורת הקנינים ח"א ל"ד, והוסיף המוחל"ה ז-ח האם
המשלח סיבה והשליח מסובב או יסוד ובנין) ב) המעשה הוא לשליח והמחשבה למשלח או שגם המחשבה
לשליח (מוח"ל ע: ט"ז) ג)נחשב כאילו המשלח עשה המעשה בעצמו או שלכתחילה צריך
רק שהמצווה יקרה (דהיינו התוצאה) או על ידו ממש או על ידי ציוויו (מוח"ל כ"ב
קכ"ו) ד) האם המשלח מוסר את כוחו וידו לשליח או שהשליח מוסר את כוחו וידו למשלח
(מקנה כג. ד"ה חקירה).
בכל השאלות האלו לענ"ד הם ענפים
וכולם בנויים על היסוד שהקדמנו בתחילה דהיינו, השאלה היא כמה נתלבש השליח במציאות השליח
(או להיפך) דהיינו, בחי' כח הפועל בנפעל, וכנגד זה יתקבל כוחות המשלח. וחקירות אלו
הם רק אופנים ואפשריות איך להסתכל ואיך לדון אם הלבשה כזו מצד חיצוניותו ומשמעותו ההלכתי,
אבל מי שמחפש עומק הסברת הענין (נקודת "הלמה" ולא נקודת "המה"),לכאורה
צריך ליכנס ולהתבונן בפנמיות הענין! והבנה כזו נובע מתפיסה שכל הלכה ודין שאנו רואים
בהבנה פשטות של הענין מורה ומרמז לנו על שורש פנימי שעליה נלבש ומיוסד כל ההלכות ודינים
החיצוניות שנמצאים אצלו.
[עיי' מדרש בתחי' פ' שלח שיסוד החס'
של המרגלים היה שלא מסרו נפשם לשליחותם משא"כ המרגלים של יהושע וכו' ע"ש
ויסוד מסי' נפש הוא סוד הביטול שמי שמוסר נפשו מבטל עצמו למשהו אחר. וזה סוד
"שלח לך" מל' שליחות. ועיי' שפ"א עה"ת שדייקא כאן עבודת
"המרגלים" הוא לגלות ההשגחה בתוך "ההרגל" (כנודע באר"י עזב
ההנהגה ניסית שהיה במדבר) דהיינו, להיות שליח נאמן הוא להיות מקושר למשלח אפי' במצב
"רחוק" ממנו שזה בחי' "נשתתק המשלח" (עיי' קצוה"ח סי' קפ"ח,
ב' וגם באו"ש הל' גי' ב', ט"ו) ומשו' זה לא היה ציווי ברור אלא רשות וכדאי'
ברש"י שם)]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה